אור תורה סטון - Ohr Torah Stone
contribute english
יד לאישה - סיוע לנשים עגונות ומסורבות גט - Yad L'isha
   
 
 
 

מושגים 



א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  ח  ט  י  כ  ל  מ  נ  ס  ע  פ  צ  ק  ר  ש  ת



ביטול גט
פס"ד הניתן על ידי בית הדין הרבני ומערער רטרואקטיבית את תוקפו של הגט שכבר סודר בין הצדדים. כתוצאה ממתן פסק דין שכזה, הופכת האישה ל"מגורשת ואינה מגורשת". מחד גיסא היא אינה מותרת להנשא לכל אדם כפי שנאמר לה במהלך סידור הגט עצמו, מאידך גיסא, היא גם אסורה לבעלה מאחר והם התגרשו זה מכבר.
פס"ד שכזה ניתן במקרים יוצאי דופן: אם יצא לעז על הגט כאילו נתנו הבעל כתוצאה מלחץ של כפיה שהיה נתון בו ולא היה ידוע על כך לבית הדין בשעה שסדרו את הגט, אם האישה מפרה תנאי יסודי בהסכם הגירושין המעלה חשש שמא הבעל נתן את הגט על דעת קיומו של אותו תנאי שהופר זה עתה וכדו'.
בד"כ כשהגט מבוטל, בית הדין יחתור לקיום טקס גירושין מחודש שיעשה כהלכתו. בטול הגט הינו כאמור לעיל שוט נוסף בידיהם של בעלים סחטנים, ודיינים המחזקים לעיתים את ידיהם, בנסיונם לשלוט במהלכיה של האישה גם לאחר שכבר "השתחררה" בגט, ומאלצה לשתף פעולה ולעמוד בכל הדרישות הסחטניות המעוגנות בהסכם הגירושין ושהבעל הצליח בנשק הגט שבידיו, לאלצה לחתום עליהן. שאם לא כן, יוכרז גיטה כבטל, והיא תהיה מנועה מלהנשא בשנית.

בתי הדין הרבניים
ערכאה משפטית דתית העוסקת בעניני מעמד אישי ושואבת את סמכותה החוקית מכוח חוק המדינה. ערכאה זו רשאית לדון בעניני נישואין וגרושין, והנושאים שנכרכו בהם כדין, של זוגות יהודיים בלבד, והיא הערכאה היחודית הרשאית להתיר את נשואיהם של זוגות אלו ולסדר גט הלכתי ביניהם. במדינת ישראל, כל זוג יהודים, ללא קשר היכן נשא ואם נישא בטקס נישואין אזרחי או דתי, מחוייב להתיר את נשואיו בבית הדין הרבני, אם באמצעות גט כשר או על ידי פסק דין לגירושין (במידה ובית הדין קובע כי אינם זקוקים לסידור גט של ממש).

בית המשפט לענייני משפחה
ערכאה משפטית בעלת סמכות לדון בתביעה אזרחית בין בני משפחה אם עילת התביעה היא סכסוך בתוך המשפחה. בית המשפט לענייני משפחה יכול לדון, בין היתר, בתביעות מזונות, אפוטרופסות, אבהות ובתביעות המוגשות לפי חוקים ספציפיים כדוגמת חוק גיל הנישואין, חוק השמות חוק יחסי ממון בין בני זוג ועוד.

כפיית גט
ע"פ ההלכה היהודית, על הבעל למסור את הגט לאשתו מרצונו החופשי, אולם ניתן להפעיל אמצעים ליצירת לחץ נפשי או חברתי לשם מתן הגט. ישנם מצבים חריגים בהם יכפו על הבעל לתת גט ולא יהיה בכפייה לגרוע מתוקפו של הגט (לדוגמא בעל מכה).אפשרויות הפעלת הלחץ העומדת בפני בית הדין הרבני יכולות להיות, בין היתר, אמצעי לחץ כגון איסור הוצאת דרכון ואיסור החזקת רשיון נהיגה, איסור על פתיחת חשבון בנק חדש לבעל הסרבן, צו איסור יציאה מהארץ לבעל הסרבן, מאסר בפועל לבעל הסרבן.

הסכם ממון
בני זוג יכולים להסכים לפני הנישואין או במהלכם על אופן חלוקת רכושם והסדרת יחסי-ממון שביניהם. הסכם כזה וכל שינוי שלו חייב להיות בכתב ולקבל את אישור בית המשפט או בית הדין הדתי,   במקרה שהסכם הממון נערך לפני הנישואין יכולים  נוטריון או  רשם הנישואין לאשר את ההסכם. 

הפקעת קידושין
"פקעינהו רבנן לקידושין מיניה" בארמית:  הפקיעו חכמים את הקידושין ממנו. זהו כלל הלכתי הקובע כי בידי חכמים עומדת הזכות להפקיע ולבטל קידושין, ובכך לבטל את תוקפם של נישואים בין בני זוג. קיימת מחלוקת הלכתית לגבי השימוש באמצעי זה לצורך פתרון בעיית סרבנות גט.

הרחקות דרבינו תם
 "הרחקה דרבנו תם" היא סנקציה נגד בעל החייב לגרש ואינו מגרש. כיון שאי אפשר לכפות על הבעל לתת גט, מאחר שגט כזה יהיה פסול, הנהיג רבנו תם לתת לו עונש מסויים, עד אשר יחליט שיותר כדאי לו לתת גט.
החוק בימינו נותן כלים בידי בית הדין כדי להצר את צעדיו של בעל החייב בגט, כמו לסגור לו את חשבון הבנק, הטלפון, החשמל, רשיון הנהיגה, ואף ליתנו במאסר כאשר הבסיס ליכולות ההלכתיות הללו הוא הרחקה דרבנו תם.

חיוב גט
פסק דין המחייב את אחד הצדדים לגרש / להתגרש, ליתן גט או לקבל גט מבן זוגו. מדין תורה הבעל צריך להתגרש אך ורק מרצונו, ללא שום לחץ חיצוני שיכפה עליו לעשות כן, ואף האישה, אינה מתגרשת אלא לרצונה וזאת לאחר קיומו של חרם דרבינו גרשום. לפיכך – כשבני זוג מגיעים להסכמה להתגרש, אין להם אלא לגשת לערכאה משפטית מוסמכת (בית דין אזורי או בית משפט לעניני משפחה), ולהגיש הסכם גירושין המקובל על שניהם כדי ליתן לו תוקף של פסק דין. לאחר מכן, ולפי בקשתם, הם יזומנו לבית הדין סדור גט בפועל. בהעדר הסכמה בין הצדדים, הרי שעל בן הזוג החפץ בגירושין להגיש תביעת גירושין לבית הדין הרבני, שבה הוא יפרט את הסיבות שבגינן הוא חפץ להתגרש מבן זוגו. בית הדין בוחן את העילות שבגינן מבקשים הצדדים להתגרש לפי קריטריונים הלכתיים, ובתום בחינה זו הוא קובע אם יש מקום "לחייב בגט" כלומר, ליתן פסק דין המחייב את הנתבע להתגרש וזאת אף ללא הסכמתו. במידה ובית הדין "מחייב בגט" הרי שנסללה הדרך בפני התובע לדרוש מבית הדין הטלת סנקציות על הנתבע כדי לאלצו לבצע את פסק הדין.

חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973
חוק החל על זוגות שנישאו לאחר התאריך 01.01.74 ומסדיר את היחסים הרכושיים ביניהם. החוק קובע כי במקרה של פקיעת הנישואין, זכאי כל אחד מבני הזוג, (או יורשיו במקרה של מוות),  למחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג. (לרבות זכויות עתידיות לפנסיה, פיצויי פרישה, קרנות השתלמות, קופות תגמולים וחסכונות). הכוונה לאיזון השווי הכספי של הזכויות לאחר הפחתת החובות. חלוקה זו חלה על כל הנכסים שברשות בני הזוג, (גם אלה שרשומים על שם אחד מהם בלבד), למעט נכסים שהיו בבעלות אחד מבני הזוג לפני הנישואין; נכסים שקיבל אחד מבני הזוג במהלך הנישואין במתנה או בירושה;  גימלה שמקבל אחד מבני הזוג מהמוסד לביטוח לאומי או ע"פ פס"ד או חיקוק בשל נזק גוף, או מוות ונכסים שבני הזוג הסכימו בכתב שלא יאוזנו ביניהם.

חזקת שיתוף
חזקת השיתוף מתבססת על ההנחה, כי ככל שהדבר נוגע לנכסים משותפים שצברו בני הזוג ברבות השנים ובמהלך תקופת הזוגיות שלהם, או לנכסים שבהם ניכרה כוונה של אחד מבני הזוג ליצור בהם שיתוף עם בן הזוג השני, זכאים ואף חייבים בני הזוג בעת גירושין לחלוקה שוויונית ביניהם בכל אותם נכסים משותפים. לעומת הרכוש אשר נצבר במהלך הנישואין, רכוש שנצבר לפני הנישואין ורכוש שהתקבל במתנה או בירושה, שייך לבן הזוג שקיבל אותו, אלא אם הוסכם אחרת.
חזקה זו חלה היום על זוגות אשר נישאו לפני ה-1.1.74 (עליהם חל חוק יחסי ממון) או במקרים של ידועים בציבור


 טוענות רבניות
הינן נשים שקבלו הכשרה הלכתית ומשפטית לפי מתכונת שנקבעה על ידי הרבנות הראשית והנהלת בתי הדין הרבניים, המכשירה אותן לייצג אנשים ונשים בהליכים משפטיים המתקיימים בפני בית הדין הרבני. תפקידן מקביל לתפקידם של עורכי דין העוסקים בדיני משפחה, אך בניגוד להם, הטוענות הרבניות רשאיות לייצג את מרשיהם בבית הדין הרבני בלבד (ולא בערכאה אזרחית).

כריכה
קיימים נושאים שמעצם טבעם כרוכים בגירושין גם אם לא הוזכרו ולא נכרכו במפורש בתביעת הגירושין כגון נושא החזקת הילדים ובו בית הדין הרבני מוסמך להכריע מרגע שהוגשה תביעת גירושין. יש עניינים שההכרעה בהם נדרשת לצורך סיום יעיל של הליך הגירושין בין בני הזוג והם יהיו בסמכותו של בית הדין הרבני לדון בהם אם הוזכרו במפורש בתביעת הגירושין לדוגמא, חינוך הילדים; מזונות אשה;חלוקת רכוש. יש נושאים שאינם ניתנים לכריכה כגון תביעת מזונות ילדים. על תביעת הגירושין המוגשת להיות תביעה כנה שהכריכה בה נעשתה כדין וכנה   

מורדת
אישה המסרבת לחיות עם בעלה חיי אישות. ההלכה מבדילה בין שני סוגים של נשים מורדות – "בעינה ליה ומצערנה ליה" – קרי: חפצות להשאר נשואות ורק רוצות לצער את בעליהן על ידי מניעת חיי אישות מהם. לבין "מורדת מאיס עלי" – אישה המסרבת לחיות חיי אישות עם בעלה מאחר והוא מאוס עליה והיא חפיצה להתגרש ממנו באמתלא מבוררת, ומסיבות מוצדקות (מרבית הנשים המבקשות להתגרש נכנסות לפיכך תחת כנפי הגדרה זו).

אישה מורדת לא זכאית לקבל דמי מזונות מבעלה עבור עצמה. לפיכך, על אישה עובדת, המשתכרת למחייתה אין לעובדה זו כל השפעה. לפי הגישה ההלכתית המקובלת היום בין כתלי בית הדין, הרי שאישה המואסת בבעלה וחפיצה להתגרש ממנו, אין די בטענה זו כדי להצדיק מתן פסק דין לחיוב בעלה ליתן לה גט, אם אינו חפץ בכך. בית הדין יחפש איפא, בטענות האישה, עילות המצדיקות את המאיסות וינסה לצרפן זו לזו וכך להעצים את משקלן, כדי שנתן יהיה בעקבותיהם לחייב את הבעל במתן גט לאשתו, אף בניגוד לרצונו.

מזונות – (אישה, ילדים מעוכבת להנשא)
הערכאה המוסמכת - תביעה למזונות, אם אלו מזונות אישה, ואם אלו מזונות ילדים נמצאת בסמכותם המקבילה של בית הדין הרבני ובית משפט לעניני משפחה.
בהתאם למרוץ הסמכויות הרי שמזונות אישה ידונו בבית הדין אם יוגשו לשם בראשונה ויכרכו כדין בתביעת הגירושין. אם לאו, ידונו בבית משפט לעניני משפחה. מזונות ילדים לא ניתנים לכריכה בתביעת הגירושין, לפיכך - הם ידונו בבית הדין הרבני אך ורק בהסכמת שני הצדדים.

לכמה דמי מזונות אני זכאית?
מזונות ילדים נקבעים לפי צרכם. החובה לקיום הצרכים הבסיסים (לחם לאכול ובגד ללבוש) ביותר מוטלת על האב, והצרכים במעגל השני (חינוך ורפואה) יוטלו על שני הצדדים בשווה במידה ואכן הם שווים באפשרויותיהם הכלכליות.
סכום הסף הנפסק בד"כ עומד על 1200 ₪ לילד, והסכום יורד עבור כל אחד מן הילדים ככל שמספרם עולה. מקובל לטעון כי בית משפט פוסק דמי מזונות גבוהים יותר מכפי שפוסק בית הדין הרבני. הנחה גורפת זו הינה שגויה, ותלויה בדיין הספציפי שבפניו מובא הדין.
מזונות האישה לעומתם, נפסקים לפי כבודה (עולה עימו ואינה יורדת) של האישה וכפי הרמה שהייתה מקובלת בבית בעלה בטרם גבה הר ביניהם. אישה עובדת אינה זכאית למזונות, כיון שבעלה רשאי לאמר לה "צאי מעשה ידיך במזונותיך" כלומר, שכר עבודתך שהיית צריכה ליתן לו, לו היה מפרנסה, ישאר ברשותה כתחליף לחובתו לדאוג לפרנסתה. לפיכך – אישה שמרוויחה מעל 2000-2500 ₪ כבר לא תהיה זכאית להשלמת דמי מזונות. הגרושה אף היא אינה זכאית למזונות. לפיכך – לאחר הגט האב ישא במזונות הילדים בלבד כפי שנפסקו, בקזוז חלקה של האם במידה וחוייב במזונותיה.

מזונות מעוכבת
מזונות אלו הינם מזונות "עונשיים" הנפסקים אף לאישה עובדת המשתכרת בעצמה, במידה ובית הדין קבע שעל הבעל לגרשה והוא מסרב לעשות כן ולשחררה. אף תביעה זו יכול שתהא מוגשת בבית הדין הרבני ו/או בבית משפט למשפחה.

מירוץ סמכויות 
חלק מענייני המעמד האישי מצויים בסמכות מקבילה של שתי ערכאות שיפוט ולכן מתקיים בין הערכאות עקרון כיבוד הדדי לפיו אם ערכאה אחת דנה ופסקה בעניין שבסמכותה, הערכאה המקבילה לא תידון באותו עניין. כאשר צד אחד הגיש תביעה באחת הערכאות, תהא הערכאה השניה מנועה מלדון באותה סוגיה, אלא אם יתברר כי התביעה לא הוגשה כדין או בתום לב.

סנקציות
רשימת צעדים משפטיים הקבועים בחוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין), תשנ"ה-1995, ושניתן לדרוש מבית הדין את הטלתם על בן הזוג המסרב לקיים פסק דין לגירושין, כגון: שלילת רשיון הנהיגה שלו, שלילת רשיונו לעסוק במקצוע הדורש רישוי, הגבלת חשבונות הבנק וכדו' ואף הטלת מאסר וישיבה בצינוק וזאת עד למתן הגט. לשון החוק מאפשרת הטלת הסנקציות גם אם פסק הדין לא נוקט במילה "חיוב" אלא מסתפק בלשון קלה יתר כגון, ממליץ, מצוה וכדו' – אך בפועל בית הדין עושה שמוש בחוק זה כשפסק הדין הינו לחיוב או כפיה בלבד. הסנקציות הללו יוצרות לחץ עקיף על צד סרבן ליתן גט לבן/בת זוגו על ידי מניעת "טובות" שהמדינה עושה עימו בכך שמעניקה לו רשיון מקצועי, אפשרות לנהל חשבון בנק וכדו'. הסנקציות הקבועות בחוק הינן מקבילותיהן המודרניות של הסנקיות במתכונתן ההלכתית כפי שהיו מקובלות בקהילות יהודיות ברחבי תבל, ובהתאם להן בעל שנקבע כי חייב הוא לגרש את אשתו, נאסר על בני הקהילה לעשות עמו "טובות" כגון- לשאת ולתת עמו במסחר, לדרוש בשלומו, להעלותו לתורה וכדו'.

עגונות
נשים הקשורות בקשר של נישואין כדת משה וישראל לבעל שנעלם/ ברח/ לא כשיר נפשית ו/או מסרב לשחררן בגט פיטורין, וזאת מבלי שבפועל מתקיימים ביניהם חיי נישואין של ממש. לפי ההלכה היהודית אישה כזו לא יכולה להשתחרר מכבלי עגינותה, אלא בפטירתו של בעלה או לחילופין כשבעלה יואיל ליתן לה גט כשר כדת משה וישראל. כיום הגדרה זו מתייחסת בעיקרה לתופעת "מסורבות הגט" – נשים שבעליהן מסרבים לתת להן גט, כשמיעוטם מתכסים תחת אצטלת טענת "שלום בית" (כביכול הם רוצים וחפצים להמשיך בחיי הנישואין עם בת זוגם מתוך אהבתם אותה). רובם של הגברים המעגנים את נשותיהם הינם בעלים שמתוך אקט של אלימות הם "מסכימים" להתגרש, אך מתנים את הסכמתם זו בתנאים קשים לבצוע, כגון: ויתור האישה על כספי המזונות שנפסקו לילדים, ויתור על נתח בדירה המשותפת, דרישה לקבלת משמורת על ילדים בניגוד לפסק דין שניתן כבר בענין וכדו'. העגונות הן אלו הנשים הנתונות בהליך גירושין ומתקשות להביאו לידי סיום, בשל סרובן להכנע לדרישות סחטניות ובלתי מוצדקות של בעליהן. (במקרים קצוניים ונדירים של העדר כשירות נפשית ליתן גט, מנסה בית הדין למצוא פגמים הלכתיים בטקס הקידושין שיאפשרו את הפקעת הקידושין למפרע והכרזת האישה כפנויה).

 
 

             בניית אתרים דיגידם בניית אתרים

  קו חם יד לאשה למסורבות גט ועגונות1800-200-380  |   yadlaisha@yadlaisha.org.il  |   facebook