שמי דינה, ואני עגונה כבר 17 שנים. 17 שנים שהבעל שלי לא נותן לי גט, 17 שנים שהוא לא משלם מזונות או רואה את הבנות שלנו, 17 שנים שלא נמצא לי פתרון והחיים שלי עמדו מלכת, בלי יכולת להתחתן בשנית או ללדת ילדים נוספים, כדי שלא יחשבו כממזרים.
התחתנתי בת 21. עברתי את המסלול הרגיל של בית ציוני דתי, אולפנה, שירות לאומי, שלאחריו הכרתי את ארז גולן, הוא היה בן דוד של חברה שלי. התחתנו ובנינו בית בעפרה, ילדתי שתי בנות, אבל היחסים ביננו החלו לדעת משברים והייתה גם אלימות מצדו. באחד הימים ארז החליט שהוא רוצה להגר לארה"ב. מאחר והמצב בבית היה רע, לא רציתי לנסוע. בכל זאת נסעתי בעצת הרב מרדכי אליהו שאמר שתמיד אפשר לחזור, אבל אולי הנסיעה הזו תביא לתיקון ביחסים. שכרנו בית בניו ג'רזי, ארז שימש כאב בית של הקהילה, אבל האלימות החמירה מאוד, עד שיום אחד, אחרי מקרה קשה, פשוט לקחתי את הבנות וברחתי לרבנית של הקהילה. היא והרב לקחו את ארז לשיחה ושלחו אותו לטיפול. ארז אמר שהוא מסכים לסיים את הקשר בטוב והציע שאחזור לארץ, והוא יבוא אחרי כדי לתת גט וכמובן לשלם מזונות ומה שצריך. הוא אפילו בא ללוות אותנו לשדה התעופה, הבת הגדולה שלי הייתה אז בת חמש, הקטנה בת שניים וחצי. יותר לא ראינו אותו.
כשהגעתי לארץ גליתי שאני שקועה בחובות, הסתבר לי שבמשך זמן רב הוא לא שילם בכלל את המשכנתא, והסתבר שהיה לו גם עסק בארץ שצבר חובות והנושים הגיעו אלי. בכל הזמן הזה הוא איים עלי לא להגיע לבית משפט אם אני רוצה לגמור את זה יפה. פתחתי תיק ברבנות כדי לקבל גט, אבל הוא לא שיתף פעולה, פשוט לא הגיב לכלום. הזמן עבר והחובות הצטברו.
בסופו של דבר לא נותרה לי ברירה הגעתי לבית המשפט. השופטת נתנה החלטה חריגה ואפשרה לי למכור את הבית בעופרה כדי לשלם חלק מהחובות. זה היה הרגע שבו הוא התעורר והתחיל להגיב דרך עורכי דין. כאן התחילה מסכת ארוכה, בה גם שילמתי עשרת אלפים דולר לאדם ירושלמי שנאמר עליו שהוא מצליח להתיר עגונות. האיש הזה היה מספר לי ולבית הדין שהוא נסע אליו ושארז איים עליו ופינצ'ר לו את הגלגלים, וכל זה לא היה ולא נברא. הוא פשוט לקח את הכסף שלי ושל נשים אחרות והונה אותנו.
אחרי מספר שנים הגעתי לעמותה שקוראים לה "גט אורה" בארה"ב. הם ניסו לעזור לי ולתבוע אותו שם על המזונות ועשו לו הפגנות ליד הבית. בסופו של דבר התגלה כי ארז התחתן בשנית אחרי שזייף מסמכים, והוא גם ילד עוד שני ילדים עם האישה לה הוא נשוי. ב2012 הוציא הרב אברג'יל צו האומר כי צריך לעצור אותו על ביגמיה. הרגשתי אז שזכיתי בלוטו, שמישהו הולך לאכוף את זה, אבל בעצם לא קרה כלום. נשארתי תלויה באוויר כבכול השנים הללו. לפני כשלוש שנים חברה שאלה אותי למה אני לא הולכת לעמותת יד לאישה. לצערי לא שמעתי על העמותה הזו קודם לכן. עמותת יד לאישה מבית אור תורה סטון היא עמותה המסייעת למסורבות גט ועגונות ועד כה שחררה בשנות קיומה כאלף נשים. אני מחכה ליום שאהיה אחת מהן. העמותה הפעילה חוקרים פרטיים שגילו שארז ואשתו שינו כתובת כל כמה חודשים, ויותר מאוחר הוא עזב את הבית ונעלם. מאז נוסו מספר דברים שלא את כולם ניתן לחשוף, והדברים עדיין בטיפול. לצערנו אין לנו תמונה עדכנית של ארז, שוודאי שינה גם את שמו, אלא רק תמונה מלפני כעשרים שנה. לו הייתי שומעת על עמותת יד לאישה לפני כמה שנים, כשעוד היה סוג של קשר אתו, אני בטוחה שכבר הייתי משוחררת.
ב2018 צעדתי עם עוד מאות נשים באשת המדבר. הופתעתי לגלות את מגוון הנשים הרחב, והתרגשתי מאוד כשראיתי שחברות שונות נתנו חסות לאירוע ובמיוחד לחברות כמו מכבי ישראל והפועל שנחשבות "גבריות". זה מראה שהנושא חשוב להם. אחת החוויות החזקות שם הייתה החשיפה שלי והתגובות שקיבלתי, עוד ועוד נשים אמרו לי: "אבל את בכלל לא נראית עגונה", ואני שאלתי איך נראית עגונה? הרי זה יכול לדפוק לכל אחת בדלת. אני לא מאבדת תקווה ומאחלת לעצמי שבאשת המדבר 2020 אצעד כבר כאישה חופשיה.
