משבר גיל ה-40 תפס אותי בדיוק בגיל 40 וכמו רבות מחברותי, גם בעניינים הקשורים לקריירה. עשר שנות ליטיגציה בבתי דין רבניים בליווי אינטנסיבי של נשים עגונות ומסורבות גט, הותירו אותי בתחושת מיצוי ורצון עז לשינוי. הרגשתי מותשת ממלחמות, רציתי להניח את כלי המלחמה ולעסוק בעבודה משפטית טהורה. להיות פחות בחזית, ולנוח קצת בעורף.
באחד הימים באותה תקופה, עת בדקתי את תיקי הלקוחות שלי באתר האינטרנט של בתי הדין, קפצה לנגד עיני מודעת דרושים לעוזר/ת משפטי/ת לבית הדין הגדול. צברתי נסיון רב כטוענת רבנית וכעורכת דין, אני מכירה היטב את המערכת, יש לי את הכישורים הנדרשים, זו יכולה להיות ממש עבודה מאתגרת שתפורה עלי בדיוק. לאחר קצת התלבטויות עם חברות וקולגות, החלטתי שאני ניגשת למכרז. נכנסתי לאתר של נציבות שירות המדינה כדי להגיש מועמדות, אך הלחיצה על כפתור "הגש מועמדות" לא הניבה כל תוצאה. לקח לי קצת זמן אך לבסוף הבנתי שמדובר במכרז פנימי, המיועד רק עבור מי שכבר נמצא בתוך המערכת. נמצא ולא נמצאת. שהרי אין שום "נמצאת" בתוך מערכת בתי הדין.
חיפוש קצר בהיסטוריה של משרת עוזרים משפטיים בבתי הדין גרם לי להבין שאין זה מקרי. לאורך שנים רבות משרה זו היתה פתוחה לגברים בלבד, כשתנאי סף מסנן היה כושר לדיינות. תנאי שאינו יכול להתקיים אצל נשים, שכידוע אינן יכולות לגשת לבחינות לדיינות. מאבק משפטי קודם חייב את בתי הדין לפתוח את המשרה גם לנשים, ונקבע תנאי סף חלופי שאפשר גם למי שהיא או הוא עורך/ת דין וטוען/ת רבני להגיש מועמדות. גם העדפת מועמדים בעלי כושר לדיינות נפסלה על ידי בית המשפט, ולכאורה נסללה הדרך לנשים בכלל ועבורי בפרט להגיש מועמדות למשרה ולהתחרות באופן שווה והוגן על מינוי בפועל.
אלא שאז כאמור, גיליתי לתדהמתי שישנו חסם נוסף, חסם פורמלי לחלוטין, המסווה היטב את חוסר השוויון הגלום בו, ואינו מפלה באופן מפורש בין גברים לנשים. חסם תמים מאד- "מכרז פנימי". לגיטימי, לא? הרי בשרות המדינה מקובל במשרדים רבים לפרסם תחילה מכרזים כמכרזים פנימיים, אז למה בבתי הדין זה פסול? התשובה לכך נעוצה ברקע ההיסטורי שהובא לעיל. בתי הדין נמנעו משילוב נשים בין שורותיהם וזאת גם כאשר אין מניעה הלכתית לכך. ישנם בתי דין שאפילו משרות פקידותיות מאוישות בהם על ידי גברים בלבד, לרבות פקידי קבלה, קלדנים ושאר תפקידים של נותני שירות אשר אינם חוסים תחת החריג של 'תפקיד דתי' המאפשר אפליה בין גברים לנשים גם לפי חוקי מדינת ישראל.
הרגשתי תסכול וחוסר אונים. אני מלאת מוטיבציה, אוהבת הלכה ואוהבת משפט. יש בי את השילוב המנצח כדי למלא תפקיד זה על הצד הטוב ביותר. אני טובה מספיק כדי להיות במאגר של עוזרים משפטיים בבתי משפט אזרחיים, אפילו בבית משפט עליון ואפילו במאגר של עוזרים משפטיים למשפט עברי בבית משפט עליון, אך בכל אלה לא די בכדי להיות ראויה לתפקיד זהה בבית הדין הרבני, אך ורק בשל היותי אישה. כאן החלטתי שאני לא מוותרת ונאבקת על הזכות הבסיסית להיות שווה.
בעזרת חברים טובים ממרכז רקמן ועמותת עיתים יצאנו לדרך ודרשנו בבית הדין לעבודה שבתי הדין הרבניים יתקנו את העוולה הנמשכת שנים ובאופן אקטיבי ידאגו למינוי של אישה למשרה של עוזרת משפטית. הדרך הייתה ארוכה ורצופה בקשיים. במסגרת ההליך הוצג מתווה שפיצל את המשרה לעוזר הלכתי ולעוזר משפטי, ובכך נסללה הדרך לנשים רבות יותר לעמוד בתנאי הסף.
השבוע התבשרנו כי סוף סוף המאבק הניב תוצאות, ולראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל תמונה אישה לתפקיד שאינו פקידותי במהותו בתוך מערכת בתי הדין. אמנם, בין לבין, את משבר הקריירה שלי פתרתי כבר בדרך אחרת, אך אני שמחה כל כך שהייתי שותפה למאבק זה. מאבק שאינו נגד בתי הדין הרבניים אלא בעד עצמי ובעד נשים אחרות, שכמוני רוצות לממש את עצמן גם בתחומים הלכתיים וגם בתוככי מוסדות הדת.
תם, אך לא נשלם. זהו צעד קטן לאישה וצעד גדול לבתי הדין ולחברה כולה.
עו"ד וטוענת רבנית מוריה דיין מטעם ארגון 'יד לאישה' מבית אור תורה סטון
